א. שאלת חקר:

כיצד כמות מדודה של קולה משפיעה על מרכיבי הביצה בנפרד (קליפה, חלבון, חלמון) ?

ב. שאלות משנה:

-          מה כמות הסוכר 20 מ"ל קולה?

-          מה כמות הסוכר בליטר וחצי קולה?

-          האם קולה מסיסה את הקליפה?

-          האם קולה משנה את צבע הקליפה?
-          האם קולה משנה את צבע החלמון?
-          האם קולה משנה את צבע החלבון?

-          האם ההשפעה של הקולה גדולה יותר על החלבון או הקליפה?
-          מה רמת החומציות של הקולה?

-          ממה מורכבת הקולה?

-          האם כמות הסידן משנה את ההשפעה?

-          האם הגזים שבקולה משפיעים על החומרים השונים?

-          האם קולה משפיעה לרעה על חומרי הביצה השונים יותר מאשר 
           מיצים אחרים?

   

   ג. הרחבת חומר הרקע:

-    בחצי ליטר קולה יש כ 54 גרם סוכר

-    בליטר וחצי קולה כמות הסוכר היא 162 גרם 

-    הקולה אכן ממיסה את השיניים. בקולה יש חומצות אשר גורמות 
     לשיניים   להירקב ולהתמוסס

-    הקולה אכן משנה את צבע השיניים. לאחר תקופה בה שותים רק קולה  
     הצבע החום 'נתפס' על השיניים וצבען משתנה

-    הקולה משפיעה יותר על שיני חלב מכיוון שהן בעלות מנגנונים נמוכים 
     יותר. שיניים אלה יותר טריות ולכן הצבע והחומצה נתפסים חזק יותר 
     בשיני חלב

-   רמת החומציות של הקולה היא 2.525PH

-   הקולה מורכבת ממי סודה, סוכר, צבע מאכל, קרמל (E150), קופאין,
    חומצה זרחתית, שמנים צמחיים (בהם שמן תפוחים), כוסברה וחומרי

     טעם וריח.

-   גודל השיניים אכן משנה את ההשפעה על השן. ככל שהשיניים יהיו

    גדולות יותר כך ההשפעה תהייה קטנה מכיוון ששטח הפגיעה גדול יותר.

    עם השן תהייה קטנה יותר (לדוגמה שיני חלב) שטח הפגיעה יהיה קטן 

   יותר והפגיעה תהייה גדולה יותר

-  הגזים שבקולה אכן משפיעים על השיניים מכיוון שהם כמו החומצה.

    גם הם ממסים את השיניים וגורמים להם להירקב

-  לא ניתן לדעת האם הקולה משפיעה על השיניים יותר ממיצים אחרים.

   זאת מכיוון שבכל מיץ יש רמת חומציות שונה. לדוגמה, מיץ ענבים של

   "פריגת" ישפיע פחות על השיניים בצורה רעה מאשר מיץ "כריסטל"

   שרמת החומציות והסוכר שבו גבוהים יותר מהקולה או ממיץ הענבים

  ד. תכנון החקר:

   בעיה: כיצד כמות מדודה של קולה משפיעה על מרכיבי הביצה בנפרד (קליפה, חלבון, חלמון) ?   השערה: כמות הקולה המדודה תשנה את הצבע והקשיחות בכל החומרים אך החומצה בקולה תשפיעה על החומרים השונים הנמצאים בחלבון, חלמון ובקליפה (סידן ושומן בעיקר)

     תכנון שיטת המחקר:

   א. תכנון הניסוי-

   כלים וחומרים: חלבון, חלמון, קליפה, קולה, כוסות פלסטיק, משקל
   מהלך הניסוי: נפריד בין החלבון, חלמון והקליפה ונשים כל חומר בנפרד בכוס פלסטיק. נשפוך אל תוך הכוסות עם החומרים השונים כמות מדודה ושווה של קולה ונמתין כיומיים.
    הדרך שאנו מתכננים למדוד את התוצאות: לאחר יומיים כשהכוסות נמצאו במקום מוצל עם טמפ' זהה נבדוק את הקשיחות של החומר והאם שינה את צבעו. נוסף על כך נבצע את הניסוי שנית בכדי שתהייה לנו בקרה ודרכה נוכל למדוד תוצאות.

מקור מידע על חלבון, קולה וביצה עם קולה

מקור מידע:

 

חלבון

מבנה רבעוני של חלבון קטלאז, המתפקד כאנזים

חלבון (בלועזית: פרוטאין, מיוונית - πρώτειος, פְּרוֹטַ‏‏‏אִיוֹס - "ראשוני") הוא תרכובת אורגנית הבנויה משרשרת מקופלת של חומצות אמיניות הקשורות ביניהן בקשרים פפטידיים בין הקבוצה הקרבוקסילית של החומצה האמינית לקבוצה האמינית של החומצה השנייה. בסך הכל יש בין 20 ל-22 חומצות אמינו סטנדרטיות שבונות חלבונים בגוף האדם. החלבונים נמנים עם התרכובות החשובות ביותר המרכיבות את האורגניזם, והם מצויים בכל תא חי.

רצף חומצות האמינו בחלבון נקבע על ידי רצף הנוקליאוטידים בגן (מקטעי DNA או RNA) המכיל את המידע להרכבתו. מכלול תכונותיו של האורגניזם נקבע על ידי ההתקשרויות הכימיות של חלבון אחד עם אחר. לחלבונים מבנה תלת-ממדי מורכב ביותר המכתיב את תפקידם ופעילותם בגוף החי.

החלבונים התגלו לראשונה על ידי יונס יעקב ברצליוס ב-1838 והוא כינה אותם בשמם. אף-על-פי-כן, תפקידם המרכזי של החלבונים באורגניזמים חיים לא הוערך במלואו עד 1926, כאשר ג'יימס סאמר הראה כי האנזים אוראז הוא חלבון. הרצף הראשון של חלבון שנקבע היה של חלבון האינסולין, על ידי פרדריק סנגר, שזכה בפרס נובל על הישג זה ב-1958. המבנה החלבוני הראשון שפוענח היה של ההמוגלובין והמיוגלובין על ידי מקס פרוץ וג'ון קנדרו, גם כן ב-1958. המבנה התלת-ממדי של שני חלבונים אלו נקבע על ידי אנליזה של שבירת קרני רנטגן.

בימים עברו, לפני גילוי ה-DNA, נחשב בטעות החלבון לחומר התורשתי העובר מההורים לצאצאיהם, ועל פיו מתפתחים התאים וכל חלקי הגוף.

סוגי חלבונים

רוב החלבונים משתייכים לאחת משתי קבוצות עיקריות:

• מבניים: אלו הם החלבונים שמרכיבים את התא, אברוניו, וחלק ממבני הגוף, לדוגמה:
  • העור מורכב ברובו (כ-75%) מהחלבון קולגן.
  • הפרווה והשיער מורכבים ברובם מקרטין, חלבון טבעי המופיע אצל יונקים.
  • משי (אשר מייצר טוואי המשי) וקורי עכביש שניהם חלבונים טהורים, הבנויים ממשטחי בטא.
• תפקודיים: אלו הם החלבונים שממלאים את כל התפקידים בגוף, ומתחלקים לתתי-קבוצות:
  • מגנים: חלבונים אלו מהווים את הנוגדנים של מערכת החיסון.
  • שליחים: משמשים להעברת אותות מתא לתא; הורמונים (כגון אינסולין), מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים, כגון גלוטמאט) וציטוקינים הם חלבונים שליחים (יוצא דופן מבחינה זו הוא גלוטמאט, שהוא חומצת אמינו בודדת, כלומר אחת מאבני הבניין המשמשות להרכבת חלבונים).
  • מכווצים: בעלי יכולת לייצר תנועה. חלבונים אלו, כגון מיוזין ואקטין, מצויים בשרירים.
  • אנזימים: משמשים כזרזים של תגובות כימיות בגוף.

מבנה מרחבי של חלבון

היררכיית מבנה החלבון

סליל אלפא

משטח בטא

תפקוד החלבון תלוי מאוד חזקה במבנה שלו, ומבנה זה מתקבל על ידי המערך המדויק של חומצות האמינו המרכיבות אותו. כל חלבון מתקפל במרחב לצורה תלת-ממדית, כתוצאה מקשרים כימיים בין חומצות האמינו השונות. כמו כן, קיימים גם מתחמים בקיפול חלבון אשר מהווים חלוקה נוספת של החלבונים. אלה הם יחידות פוליפפטידיות המתקפלות באופן עצמאי, ללא קשר לקונטקסט החלבוני בו הן נמצאות. למרבית המתחמים חשיבות פונקציונלית או מבנית לתפקוד החלבון. כמו כן, למתחמים בקיפול חלבון יש חשיבות רבה בתיווך אינטראקציות בין חלבונים. את מבנה החלבון מחלקים לארבע רמות בסיסיות:

• מבנה ראשוני: זהו מבנה קווי פשוט, הבנוי אך ורק מהקשר הפפטידי בין חומצות האמינו. לכל חלבון יש מבנה ראשוני, המוגדר על ידי סדרת הזוויות הדו-מישוריות לאורך השרשרת. הפרעות מרחביות הדדיות בין חומצות אמינו שכנות מאלצות את מרבית הזוויות בחלבון לתחומים זוויתיים מוגבלים, המיוצגים בדיאגרמת ראמהצ'אנדרן.

• מבנה שניוני: במבנה מיוחד זה נוצרים קשרי מימן בין חומצות אמינו מסוימות (רק חלק מחומצות האמינו מאפשרות מבנה שניוני) הגורמים לשינוי מרחבי המקפל את החלבון לאחת משתי צורות עיקריות: סליל אלפא או משטח בטא.
  • סליל אלפא: מבנה זה נוצר כאשר חומצות אמינו יוצרות קשרי מימן עם חומצות אמינו במרחק 3.6 שיירים מהן. קשרים אלו מקפלים את החלבון ב-100 מעלות לכיוון שמאל, רוב החלבונים שנמצאו מקופלים ימינה (כך יש פחות הפרעה סטרית, ראו גם: סטריאוכימיה, כיראליות) וכך נוצר מבנה ספירלי דחוס שבתוכו אין כמעט חלל פנוי. קבוצות ה-R של החומצות פונות כלפי חוץ בסליל אלפא. בממוצע כשליש מכל חומצות האמינו בחלבונים נמצאות בסלילי אלפא.
  • משטח בטא: מבנה זה נוצר כאשר שתי שרשרות פוליפפטידיות או יותר נצמדות זה לזה באמצעות קשרי מימן, ויוצרות מבנה דמוי משטח. למבנה זה שני אופנים: מקבילי (פרללי) ואנטי-מקבילי (אנטי-פרללי): במבנה מקבילי כיוון השרשרות הפוליפפטידיות זהה בשרשרות השונות - קצה אמיני בסמוך לאמיני וקצה קרבוקסילי בסמוך לקרבוקסילי. במבנה אנטי-מקבילי כיוון השרשרות הצמודות הפוך - קצה אמיני בסמוך לקצה קרבוקסילי וקצה קרבוקסילי בסמוך לאמיני. במבנה האנטי-מקבילי קשרי המימן קצרים יותר ולכן זהו מבנה חזק יותר בהשוואה למקבילי. בממוצע כרבע מכל חומצות האמינו בחלבונים נמצאות במשטח בטא.

קיימים מספר מבנים שניוניים אחרים, אך אלו פחות נפוצים. כמו כן, לעתים מקטעי חלבון אינם מאמצים מבנה שניוני ומאמצים מבנה בלתי מאורגן (Disordered Region).

• מבנה שלישוני: זהו המבנה התלת-ממדי הכולל שמקנה לחלבון את היכולת לבצע תפקיד ספציפי בתא. הפרעה או פגם ביצירת מבנה זה תפגום בהכרח בפעולת החלבון. פגיעה בפעילות חלבון על ידי חשיפתו לגורם ממס (דטרגנט) נקראת דנטורציה. המבנה השלישוני נוצר ממספר סוגים של קשרים כימיים:
  • קשרי גופרית: קשרים קוולנטיים הנוצרים רק בנוכחות חומצת האמינו ציסטאין, המכילה אטום גופרית בקצה קבוצת ה-R. קשרי S-S מכונים קשרים דיסולפידיים (מהמילה Sulphide, "גופרי").
  • קשרי מימן: קשרי מימן בין קבוצות ה-R של חומצות האמינו
  • קשרים יוניים: אלו הם קשרים בין יונים בעלי מטענים הפוכים זה מזה; מכונים גם גשרי מלח.
  • אפקט הידרופובי: חומצות אמינו שלהן קבוצת R הידרופובית (נדחית ממים) עשויות להיצמד יחדיו מתוך דחייה מהמים. זה אינו קשר כימי אלא דחייה משותפת מאותו גורם.

• מבנה רבעוני: מבנה זה הוא תוצאה של אינטראקציה בין לפחות שתי מולקולות חלבון, במצב זה ההתייחסות אל כל מולקולת חלבון היא כתת-יחידה של החלבון המורכב והיא משמשת כחלק מהקומפלקס החלבוני. זהו מבנה מורכב שקיים רק בחלק מהחלבונים. לחלבון במבנה זה יש משקל מולקולרי מאוד גבוה. הקשרים הכימיים היוצרים את המבנה השלישוני עושים זאת גם במבנה הרבעוני. המוגלובין הוא חלבון מוכר הבנוי במבנה רבעוני ולו 4 תתי-יחידות. חלבונים במבנה הרבעוני מסתדרים במרחב בשתי צורות עיקריות:
  • כדוריים (גלובולאריים): צורתם מעוגלת והם מסיסים לרוב בתמיסות מימיות. הם בדרך כלל חלבונים תפקודיים - אנזימים, חלבוני הובלה ועוד. חלבונים אלו מורכבים ממספר מבנים שונים, משטחי בטא וסלילי אלפא.
  • סיביים: משמשים בעיקר כחלבוני מבנה בתאים, ובניגוד לכדוריים אינם מסיסים במים. רובם בעלי מבנה יחיד. שערה לדוגמה בנויה מחלבון סיבי, שמורכב מיחידות של חומצת האמינו ציסטאין.

יצירת חלבונים

תרשים מופשט המתאר את מסלול סינתזת החלבונים בתא

החלבונים נבנים בתוך התאים על ידי הריבוזומים. בתהליך היצירה של חלבונים, הקרוי תרגום, מתורגם המידע התורשתי המקודד ב-mRNA, שהוא בעצמו משועתק מה-DNA. הגנים המרכיבים את ה-DNA הם, לפיכך, "תוכניות בנייה" לחלבונים. ה-DNA מקודד ליצירת חלבונים באמצעות הקוד הגנטי, כך שכל שלושה נוקלאוטידים (אבני הבניין של ה-DNA) מקודדים לחומצה אמינית אחת (שלושה נוקלאוטידים המקודדים לחומצת אמינו מכונים יחדיו בשם קודון).

שרשרת קצרה של חומצות אמינו מכונה פפטיד; שרשרת ארוכה מכונה פוליפפטיד. לאחר שמיוצר הפוליפפטיד בריבוזום, הוא מתקפל למבנה תלת-ממדי מורכב ברשתית התוך-פלזמית.

תהליך היצירה של חלבון מתחיל בגרעין התא. בתחילה מופרדים שני גדילי הסליל הכפול של ה-DNA בעזרת אנזים, עליו אחד הגדילים נבנה mRNA. לאחר שהלה נוצר במלואו הוא נפלט לציטופלזמה ומוצמד לאחד מהריבוזומים בתא בעזרת rRNA. הריבוזום מתחיל לקרוא את הקוד הגנטי שמכיל ה-mRNA. כאשר הריבוזום מזהה את סוג החומצה האמינית הנחוצה לפי הקוד הגנטי, הוא מושך אליו tRNA הנושא חומצה אמינית מתאימה, ומוסיף אותה לשרשרת חומצות האמינות שכבר נוצרה. כאשר ייווצר הקשר הבא בשרשרת החומצות האמיניות ישוחרר ה-tRNA לציטופלזמה כדי להיצמד לחומצה אמינית חדשה המתאימה לו. כך נבנית השרשרת עד שהחלבון מושלם. לאורך יצירת שרשרת חומצות האמינו משוחררים חלקים מושלמים מהשרשרת לציטופלזמה עד שכל החלבון המושלם משוחרר (לעת עתה במבנה ראשוני בלבד). בקצותיו של ה-RNA השליח נמצאים קטעים שאינם מקודדים חומצות אמינו; תפקידם הוא לסמן את תחילתו וסופו של החלבון.

החלבון הבשל מסגל לעצמו את המבנה הסופי. לעתים הבשלת החלבון כוללת גם קטיעה של מקטעים מסוימים שלו, הוספה של קבוצות כימיות כסוכרים, זרחה, קבוצות גופרית ושומנים. כמו כן, לעתים החלבון חובר לחלבונים אחרים, רצועות RNA או ליונים ליצירת קומפלקס חלבוני פעיל. בעשורים האחרונים חלה התקדמות כבירה בהבנת המבנה המרחבי של חלבונים על ידי שיטות של גיבוש חלבונים והדמיית תהודה מגנטית במסגרת תחום מחקר הקרוי ביולוגיה מבנית. המדע העוסק בחקר החלבונים, בפעילותם ובקשרי הגומלין ביניהם נקרא ביוכימיה.

תפקידי החלבונים

מבנה תלת ממדי של חלבון הקשור לסליל DNA. החלבון כולל שני סלילי אלפא ומשטח בטא

• חלבוני ממברנה- "תעלות", "משאבות"
• חלבוני מבנה- דוג': קרטין, קולגן (בונה סחוס)
• חלבונים מתכווצים- בונים תאי שריר
• חלק מההורמונים- חלבונים שמעבירים מסרים בגוף (מתא לתא)
• נוגדנים- חלבונים ש"תוקפים" חומרים זרים
• אנזימים- חלבונים המזרזים פירוק או בניה של חומרים אחרים בתאים

זיהוי חלבונים

זיהוי חלבונים בתמיסה והפרדתם

שיטות רבות ושונות משמשות לזיהוי נוכחות של חלבונים בתמיסה. מכיוון שרוב החלבונים מסיסים במים, על מנת לזהות את נוכחותם בתמיסה יש לרוב צורך בריאגנט כימי (למשל ריאגנט ברדפורד) או ביולוגי (למשל נוגדנים) הנקשר אל מולקולות החלבון בתמיסה. שיטה נוספת לזיהוי חלבונים בתמיסה היא ספקטרוסקופיית UV, המסתמכת על העובדה ששיירים בעלי טבעותארומטיות בולעים קרינה אלקטרומגנטית בתחום האולטרא-סגול. שיטות כאלו מאפשרות את זיהוי החלבון בתמיסה ואף מאפשרות קביעה מדויקת למדי של כמות החלבון בתמיסה; ואולם, תמיסות ממקור ביולוגי מכילות לרוב תערובת של סוגים שונים של חלבונים, ולכן קיימות שיטות רבות אף יותר להפרדת החלבונים השונים הקיימים בתמיסה.

המכנה המשותף לרוב השיטות הללו הוא שהן מתמקדות על מאפיין אחד של החלבון - למשל הנקודה האיזואלקטרית שלו, ומפרידות בין החלבונים על סמך מאפיין זה. על בסיס זה קיימות שיטות רבות ושונות כמו למשל כרומטוגרפיה לסוגיה (לצורך זה משמשים מכשירי ה-FPLC וה-HPLC), הפרדה באמצעות ג'ל (שיטות כגון SDS-PAGE, ג'ל פילטרציה וג'ל דו ממדי), שיקוע באמצעות מלחים קלי-תמס (כמו למשל אמוניום סולפט) ועוד רבות ושונות.

קיימות כיום שיטות מתקדמות יותר המאפשרות גילוי ובידוד של חלבון ספציפי, בהתבסס על שיטות אימונולוגיות. שיטות אלו, אשר המשותף להם הוא השימוש בנוגדנים בעל ספציפיות לחלבון המבוקש, מאפשרות זיהוי פשוט ומהיר של החלבון המבוקש ברמת דיוק גבוהה; ואולם, חסרונן של שיטות אלו הוא עלותן הגבוהה (עקב העלות הדרושה להפקת נוגדנים) וכן העובדה שקשה להשתמש בהן על מנת להפריד את החלבון מהתמיסה. בנוסף, התקדמויות בתחום ההנדסה הגנטית מאפשרות ליצור חלבון בעל אזורים מסוימים שיכולים לסייע בהפרדתו מהתמיסה (למשל הוספת 'תגיות' היסטידין אשר מאפשרות הפרדה באמצעות קולונת ניקל).

ריצוף וקביעת מבנה

על מנת לאפיין לחלוטין חלבון, יש צורך לדעת מהו רצף חומצות האמינו שמרכיבות אותו, וכן מהו המבנה התלת-ממדי (מבנה שלישוני או רבעוני) שלו.

את רצף החלבון מגלים לרוב בשיטות גנטיות, מכיוון שהחלבון מיוצר בתאים על ידי תרגום ולכן פשוט יותר לקבוע את רצף הרנ"א השליח המקודד לו.

את המבנה מגלים לרוב בשיטות של קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן או תהודה מגנטית גרעינית; שיטות אלו מאפשרות ליצור תמונה תלת ממדית של מבנה החלבון, באמצעות מיקום האטומים הבודדים המרכיבים אותו (תמונות אלו זמינות לקהל הרחב בפורמט PDB, ראשי תיבות של Protein Data Base, או מאגר המידע החלבוני).

רפואה

רוב רובן של כ-4,000 המחלות התורשתיות הגנטיות הידועות לרפואה קשורות לתפקוד לקוי או להיעדר של חלבון מסוים בגוף. חשיבותם העצומה של החלבונים לחיים מודגשת באופן מצער באמצעות הנזק הרב העלול להיגרם לגוף עקב חוסר תפקודו של חלבון בודד; הדבר מראה כי למרות שבגוף פועלים עשרות אלפי חלבונים שונים, לכל אחד מהם תפקיד ספציפי ביותר והחלבונים האחרים אינם מסוגלים בדרך-כלל לחפות על חוסר תפקודו של חלבון מסוים.

במחלות גנטיות קיים פגם - מוטציה - ברצף הנוקלאוטידים שב-DNA. הפגם עשוי לגרום:

• לייצור חומצת אמינו שגויה,
• להשמטת חומצת אמינו מהשרשרת החלבונית,
• להפסקת קידוד הגן במקום בו התרחשה המוטציה, ועקב כך לייצור חלבון חלקי, קצר מהרגיל.

עובדה זו מראה שבנוסף לחשיבותו של כל חלבון לתפקוד הגוף, קיימת גם חשיבות עליונה לכל חומצת אמינו בודדת בשרשרת המרכיבה את החלבון. החלפה או העדר של חומצה בודדת, אפילו בחלבונים המורכבים ממיליון חומצות אמינו בסך-הכל, יכולה לשבש לחלוטין את תפקוד החלבון. כפי שהוסבר לעיל, הקיפול השלישוני של החלבונים, אשר מכתיב ברובו את תפקוד החלבון, תלוי בקשרים כימיים בין החומצות השונות; כשאחת החומצות המשתתפות בקשרים אלו לא קיימת, המבנה התלת-ממדי של החלבון נפגם, ועמו התפקוד.

בין המחלות התורשתיות הנגרמות עקב חלבונים פגומים ניתן למנות את אנמיה חרמשית, סיסטיק פיברוזיס, עיוורון צבעים, לבקנות, פנילקטונוריה ועוד.

בעשורים האחרונים התגלו חלבונים פגומים המסוגלים לגרום לחלבונים אחרים להפוך לפגומים. חלבונים אלו, הקרויים פריונים, גורמים לכמה מחלות מוח קשות, שסופן תמיד מוות.

החלבון בתזונה

מזונות מהחי עשירים במיוחד בחלבונים.

מוצרי חלב עשירים מאוד בחלבונים, אם כי כמו רוב סוגי הבשרים, הם גם מכילים כמות גדולה של שומן רווי.

פרוסות טופו. הסויה, ממנה מכינים את הטופו, היאקטנייה בעלת רמת חלבונים גבוהה במיוחד.

החלבון הוא חומר מזין חשוב לבריאות האדם ולרוב בעלי החיים, המספק את צורכי הגוף לחומצות אמינו. לפי השנתנון הסטטיסטי לישראל, בשנת 2006 כמחצית מכמות החלבון הגיע לישראלי הממוצע ממזונות צמחוניים והחצי השני הגיע ממזונות מן החי^[1]‏. צריכה מספקת של חלבון חיונית לתהליכי בנייה, שימור וגדילה אופטימליים של הגוף, ובעיקר השרירים. בעלי החיים ממחלקת היונקים (בהם האדם) לא מסוגלים לסנתז את כל חומצות האמינו הדרושות להם, ולכן נדרשים חלבונים בהרגלי האכילה שלהם כדי לרכוש את החומצות שאין באפשרותם לסנתז - קרי חומצות אמיניות חיוניות. מקורות מזון עשירים בחלבון הם בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב, מוצרי סויה וקטניות.

כמות החלבונים הנדרשת בדיאטה משתנה לפי גיל, מין, משקל, רמת פעילות הגופנית, והמצב הבריאותי. מועצת המחקר הלאומית (RDA) ממליצה על צריכה של 0.8 גרם חלבון ליום לכל קילוגרם משקל גוף. לאנשים העוסקים בספורט ובפיתוח גוף מומלצת צריכה גבוהה יותר של חלבונים, בין 1.2 ל-1.7 גרם. לתינוקות מומלץ לצרוך 2.2 גרם לכל קילוגרם^[2].

בטבע ישנן עשרים ואחת חומצות אמיניות מהן תאי הגוף יודעים לסנתז חלבון. מתוכן ישנן 8 חומצות אמיניות שהגוף אינו יודע לייצר בעצמו ועל כן צריך לקבלן בתזונה.

• איזולאוצין
• ולין
• לאוצין
• ליזין
• טריפטופן
• מתיונין
• פנילאלנין
• תראונין

מחסור בחלבון

דיאטה מערבית טיפוסית רוויה בחלבון מן החי. גם הצמחונים והטבעונים צורכים כמויות סבירות של חלבון מן הצומח בעולם המפותח. כתוצאה מזה סכנת במחסור בחלבון איננה קיימת כמעט בעולם המערבי למעט מצבי מחלה כמו אנורקסיה. מחסור בחלבון מזוהה יותר עם רעב וקיים בעיקר בארצות העולם השלישי.

חסרים בחלבונים יכולים להוביל לתחושת עייפות, לפגיעה בקצב ההתפתחות הפיזית והמנטלית, לעמידות לאינסולין, לנשירת שיער, לאיבוד הפיגמנטים של השיער, לאיבוד ממסת השריר, לירידה בכושר שחלוף רקמות חלבוניות, לטמפרטורת גוף ירודה, לצמצום בייצור אנזימים והורמונים, לאי-סדירות הורמונלית, לאיבוד אלסטיות העור, לפגיעה במערכת החיסונית ובפוריות. חוסר חמור יותר בחלבונים, כמו זה המתבטא בעת רעב המוני, הוא קטלני (כמו בתסמונת הקוושירקור).

תסמונת קוושירקור מתפתחת לרוב אצל תינוקות כתוצאה ממחסור בחלבון לאחר ההיגמלות מההנקה. אם המחלה לא מטופלת, גוף האדם אינו מסוגל לטפל בזיהומים וכתוצאה מכך עשוי להידרדר מצבו ואף להגיע למוות.

סכנות בצריכת יתר

צריכה מוגזמת של חלבונים נקשרה לבעיות הבריאותיות הבאות:

• תגובות מוגזמות במערכת החיסונית.
• תפקוד לקוי של הכליות בשל כמות מוגברת של משקעים רעילים, כגון אמוניה.
• איבוד מצפיפות העצמות - פריכות העצמות נגרמת משום חלחול סידן וגלוטמין מהעצמות ומהשרירים במטרה לאזן את החומציות הנוצרת לאחר פירוק של מזונות עתירים בחלבון (ה-pH של הדם נשמר בסביבות כ-7.4).

חלבונים מסוימים יכולים לגרום לאלרגיות ולהוביל לתגובות אלרגיות לסוגים מסוימים של מזונות. זאת משום שהמבנה של כל סוג חלבון שונה, כאשר חלק עשויים לעורר אלרגיות והשאר יתקבלו בלי בעיות. כך למשל אנשים רבים אלרגיים לגלוטן - החלבון בחיטה ובדגנים אחרים.

חלבון הביצה

המושג חלבון בשפה העברית משמש גם לציון החלק השקוף-לבן בביצה (הציטופלזמה), להבדיל מהחלק הצהוב המכיל שומן עבור תזונת עובר האפרוח (במידה והביצה מופרית) - הלא הוא החלמון. דבר זה גורם לעתים לבלבול במושגים. מטרתו של החלבון בביצה להגן על הגרעין, ולספק חומרים מזינים להתפתחותו של העובר - שהרי חלבון הביצה עשיר בכ-10.359% תרכובות חלבונים המומסים במים (בעיקר חלבון האלבומין).

חלבון הביצה משמש במתכונים רבים, בדרך כלל כאלה המשתמשים בחלבון מוקצף, דוגמת מקצפת. ניתן להפריד בין החלבון לחלמון באמצעות מפריד ביצה.

 

מקור המידע ממנו המידע נלקח -

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%9F#.D7.97.D7.9C.D7.91.D7.95.D7.9F_.D7.94.D7.91.D7.99.D7.A6.D7.94

 

מקור מידע נוסף:

מספר ערכי pH אופיניים
חומר	pH
מי מכרות חומציים	-3.6 – 1.0
מצבר רכב	-0.5
קיבה	2.0
מיץ לימון	2.4
קוקה קולה או פפסי	2.5
חומץ	2.9
מיץ תפוזים או תפוחים	3.5
בירה	4.5
גשם חומצי	5.0
קפה	5.0
תה	5.5
חלב	6.5
מים מזוקקים	7.0
רוק	6.5 – 7.4
דם	7.34 – 7.45
מי ים	8.0
סבון ידיים	9.0 – 10.0
אמוניה (דשן)	11.5
אקונומיקה	12.5
סודה קאוסטית	13.5

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקור מידע נוסף:

קוקה-קולה הוא משקה קולה פופולרי, המיוצר ומשווק ברחבי תבל, על ידי 

חברת קוקה קולה וזכייניות שלה. משקאות קולה דומים מיוצרים ומשווקים 

על ידי חברות מתחרות, אך משקה הקוקה-קולה הוא הפופולרי ביותר. 

מטה החברה הבינלאומית, שהתאגדה בשנת 1893, נמצא 

באטלנטה,ג'ורג'יה שבארצות הברית.

תולדות המשקה

פרסומת של המשקה משנות ה-90 של המאה ה-19.

משאית חג המולד של קוקה קולה בגרמניה

משקה הקוקה-קולה הומצא בג'ורג'יה 

שבארצות הברית על ידי רוקח בשם ג'ון 

פמברטון בשנת 1886 ^[1] המיסקונספציה 

לגבי מקור המשקה הוא שבמקורו היה 

המשקה רקיחה נגד כאבי בטן, כאבי 

ראש, דיכאון ואף אימפוטנציה, אך בעצם 

במקור היה משקה "המעורר המושלם 

לעצבים ולמרץ", Temperance drink. 

עלי קוקה ואגוז קולה נתנו למשקה את 

הסגולות מניחות הדעת שלו. את המשקה 

הזה רקח בגלל שמנעו ממנו להמשיך 

וליצר את המשקה המקורי שניסה לפתח 

"יין קוקה של פמברטון", לאחר שטעם יין 

צרפתי בעל סגולות דומות. בגלל איסור 

שימוש באלכוהול, החליט לפתח משקה 

לא אלכוהולי. בגלל כישוריו הגרועים 

בעסקים נמכרה הנוסחה ליצירת המשקה 

לשני אנשים שהפכו את קוקה קולה 

למשקה הנמכר ביותר בארצות הברית. 

כשנפטר פמברטון, הגיעו כל מוכרי 

המשקה באזור להלוויה וזה היה היום 

היחיד מאז יצור המשקה שלא נמכרה 

טיפה אחת במשך כל היום. שיווק 

המשקה החדש החל ב-8 במאי 1886.

השם קוקה-קולה נטבע בשל חומריו של 

המשקה המקורי שהכיל עלים מצמח 

הקוקה מהם מופק גם הקוקאין ותובל 

באגוז הקולה. כיום המשקה עדיין מכיל 

עלי קוקה, אך אלה עוברים תהליך של 

מיצוי הקוקאין לפני הוספתם למשקה. כמו 

כן הוא אינו מתובל באגוז הקולה, אלא 

בקרמל. במקור נכתב הצמח באנגלית 

באות K, אולם הוחלט לשנות את האות בשם המשקה ל-C, בשל שיקולי אסתטיקה וגרפיקה.

בגיל 65 החל פמברטון למכור חלקים מהחברה לשותפים, ולפני מותו מכר 

את חלקו שלו לסוחר בשם אסה קנדלר במחיר של 1200 דולר אמריקאי.

 ב-22 בינואר 1892 ייסד קנדלר את חברת קוקה-קולה, יחד עם אחיו 

ושני שותפים נוספים. לוגו החברה נרשם כסימן רשום שנה לאחר מכן.

ב-23 באפריל 1985 ניסתה החברה לשנות את המתכון ל-New Coke

 אבל לאור התנגדות ציבור הלקוחות חזרה בה ב-1 ביולי 1985 למתכון 

הקודם תחת השם Coca-Cola Classic. ב 1982 השיקה החברה את 

המשקה דיאט קוקה-קולה. ב-21 במרץ 2005 הוציאה החברה מוצר 

חדש -קוקה-קולה זירו.

המתכון

המתכון המדויק המשמש להכנת תרכיז הקוקה-קולה הוא סוד מסחרי של 

החברה. החברה טוענת כי המתכון נשמר בכספת המרכזית של בנק 

SunTrust שבאטלנטה, ג'ורג'יה, וכי רק שלושה אנשים מכירים אותו 

במלואו, אך טענה זו היא כנראה אמירה תדמיתית בעיקרה, משום שאינה 

מתיישבת עם תהליכי ייצור מודרניים ועם היכולת האנליטית של מהנדסי 

מזון המאפשרת קביעה מדויקת של ההרכב הכימי של המשקה,^[2] אם כי 

אין די בידיעת המרכיבים על מנת ליצור את המשקה (מתכון הינו שילוב 

של מרכיבים, צורת הכנתם וזמן התרכבותם. ערבוב אקראי של כלל 

מרכיבי הקולה לא ייצור קולה).

המתכון מכיל מי סודה, סוכר, צבע מאכל, קרמל (E150), קפאין, חומצה 

זרחתית, שמנים צמחיים (בהם שמן תפוחים), כוסברה וחומרי טעם וריח. 

חומרי הטעם והריח הנמצאים בשימוש בקולה הם ייחודיים ומיוצרים 

במפעל המרכזי של החברה, ששולח את המרכיבים לכל מפעלי 

קוקה-קולה בעולם. ייתכנו שינויים קלים בטעם הסופי של המוצר בין 

ארצות בגלל השוני בטעמם של המים המקומיים שמהווים את רובו של 

המשקה. המתכון הראשון והמקורי של הקולה כלל תמצית טעם שכללה 

עשרה תבלינים ו-5 מיצים מפירות שונים מעורבבים עם אלכוהול. לתמצית 

טעם הוספו סוכר, עלי קוקה, אגוז הקולה וסודה.

קוקה קולה בישראל

מפעל קוקה-קולה בבני ברק, ישראל

פרסומת (ביידיש) לקוקה-קולה כשר, עיתון "הפרדס", 1948

בקבוק קוקה-קולה מזכוכית, 200 מ"ל

חברת קוקה-קולה ביקשה לפתוח מפעל 

בישראל בשנת 1949, אך לא הצליחה 

לקבל רישיון. בשנים שלאחר מכן, נמנעה 

קוקה-קולה מלשווק את מוצריה בישראל 

בגלל רתיעתה מהחרם הערבי. ב-1961, 

העניין עלה לדיון ציבורי, בגלל טעות של 

פקיד מצרי^{[דרוש מקור]}. הפקיד ראה כיתוב 

באמהרית על בקבוק קוקה-קולה, טעה 

וחשבו לעברית, והאשים את קוקה-קולה 

בקיום יחסים מסחריים עם ישראל. דובר 

המפעל המצרי מיהר והצהיר בתקשורת כי 

קוקה-קולה לעולם לא תעשה עסקים 

בישראל בגלל גודלו הקטן של השוק 

הישראלי.

בשנת 1966 יצא איש העסקים הישראלי 

משה בורנשטיין בהאשמות ציבוריות כנגד 

חברת קוקה-קולה, על כניעתה לחרם 

הערבי. בעקבות כך, יצאה הליגה נגד 

השמצה בהתקפה על חברת קוקה-קולה,

 והסבירה כי התרוץ על "גודלו של השוק"

 אינו הגיוני, שכן לקוקה-קולה לא הייתה 

בעיה לפעול באותו זמן בקפריסין, שגודל 

השוק שלה היה כ-10% מהשוק 

הישראלי. הלחץ הציבורי בארצות הברית

 על החברה הלך וגדל, וחברת קוקה-קולה

 עמדה בפני סכנה של חרם צרכנים 

בארצות הברית. הלחץ עשה את שלו, 

וחברת קוקה-קולה יצאה בהצהרה כי 

תפתח מפעל בתל אביב. בתוך כשנה 

פרצה מלחמת ששת הימים (1967) 

ובשטח שנכבש היה גם מפעל 

קוקה-קולה, על שמו קרוי "צומת 

קוקה-קולה" בפאתיה הצפון-מזרחיים של 

ירושלים. למעשה אין לדעת אם הגורם 

להפעלת החברה בישראל היה ההצהרה 

הנ"ל או הניצחון במלחמה.

עם פתיחת המפעל בישראל הגיבו מדינות 

ערב בחרם על קוקה-קולה. החרם נמשך 

משנת 1968 ועד 1991, ובמצרים בין 

השנים 1968 - 1979.

החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ היא הזכיינית לשיווק 

המשקה בישראל. המשקה הגיע לישראל בשנת 1966 ונמכר בבקבוקי 

זכוכית. ב-1980 החלה מכירת המשקה גם בפחיות, ומ-1982 הוא נמכר

 גם בבקבוקי פלסטיק. משקאות קוקה-קולה לסוגיהם, נמכרים בישראל 

ברובם בבקבוקים בגודל של ליטר וחצי בלבד. זאת, בניגוד לבקבוקי שני 

ליטר המקובלים במדינות אחרות.

בגדה המערבית וברצועת עזה נמצא הזיכיון של קוקה-קולה בידיו של 

סניף "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" ברמאללה. המשקאות 

משווקים באמצעות מרכזי הפצה הנמצאים בחברון, שכם ועזה. במפעל 

ברמאללה מועסקים כ-200 פועלים.

כשרות

הרב טוביה גפן רבה של אטלנטה הכשיר בפעם הראשונה את הקוקה 

קולה, שבתחילה היה טרף. בשנת 1948 פרסם שמואל אהרן הלוי פרדס, 

בירחון הפרדס, על דעת עורך העיתון הרב שמחה עלבערג, מודעה בה 

נאמר כי ביקר במפעל קוקה-קולה באטלנטה ולאחר שגילו לו את כל 

סודות הייצור הוא מאשר שהמשקה כשר.‏^[3] כן קיבל המשקה בארצות 

הברית הכשר מטעם הרב רלב"ג וה-OU - האיחוד האורתודוקסי. בישראל 

זכה המשקה להכשר רגיל מטעם הרבנות הראשית תל אביב-יפו, ובשנת 

1991 אף לכשרות למהדרין מאת הרב משה יהודא ליב לנדא מבני ברק. 

נציגים של שני נותני ההכשר קיבלו לידיהם את המידע על ההרכב המדויק 

של המשקה.

מקור המידע ממנו המידע נלקח -

http://www.nrg.co.il/online/29/ART1/935/677.html

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%94

מקור מידע נוסף:

ניסוי השפעת קולה על קליפת ביצה

תאריך 27.12.10

ההשפעות של משקה קוקה-קולה על ביצה

עדיין שותים קוקה קולה  או פפסי? אני הפסקתי אחרי שקראתי וראיתי הרבה חומרים על ההשפעות של החומרים שבתוך הקולה על בריאות השיניים.

כולנו מכירים את ההשפעות של החומרים בקולה ובמיוחד של החומצה הזרחתית על שיניים, פלסטיק, בשר ומה לא ?

יש הרבה סרטונים שמראים מה קורה אחרי השרייה של שן בקולה למשך לילה – התמוססות השן לאחר מכן ועוד ועוד .

אם אפשר להשתמש בקולה לנקות שומנים מכלים, לנקות את האסלה, ולהמיס שיניים, אני את הדבר הזה כבר לא אכניס יותר לפה שלי, ולא אסתכן בלהמיס לעצמי את השיניים לאורך שנים, לדפוק לעצמי את מערכת העיכול וכו.

כפי שתראו בוידאו הזה, מישהו לוקח ביצה מבושלת ומשרה אותה בקוקה קולה למשך זמן ארוך ולאחר התקופה, הקליפה של הביצה נעלמת. הוא מראה בדיוק את המשקעים שנותרו.

לא בא לי שזה מה שיקרה לחלקים בגוף שלי וגם לא לשיניים שלי שלפי מה שרואים פה פשוט ירקבו או יתמוססו לאורך הזמן, וזה בלי להזכיר את העששת, ולכן ממליץ לכל מי שעדיין שותה קולה או פפסי, להמנע. וזה בלי לדבר על כמויות הסוכר והממתיקים והחומרים הלא טבעיים בקולה ועוד מבלי לדעת מה יש עוד בקולה, אלא רק לדעת שיש בה את אותה חומצה זרחתית- שהיא כל כך אפקטיבית בחומציותה וחריפותה עד כדי כך שהיא משמשת כרכיב חשוב בתעשיית חומרי הניקוי !!!



מקור המידע ממנו המידע נלקח -

http://www.hadoctor.co.il/health_videos/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94